עוד לא נרגעתי, מאותן עיניים,

שצחקו אלי לאור אותה זריחה.

עוד לא שמעתי, את כל גלי המים

שמעתי בנפשי, תמיד רק את צחוקה

שיער גולש, חובק את שתי כתפיה,

גונב ממני את אותה תשוקה

משק שפתיים ומגע ידיה,

עוד מחייב שאשאר איתה.

                בין צליל לצליל, בין מנגינה לתו

                אף פעם לא שוכח עד כמה מאוהב,

                בין שיר לשיר,

                בין מציאות לבין חלום,

                איתה תמיד, כאילו רק התחיל היום.

יושבים ביחד,

לא נוע ולא נים,

ומסתכלים ביחד על העננים.

צורות זזות מזכירות את העבר,

אישה ואיש,

שוכבים לחוף נהר ...

                בין צליל לצליל, בין מנגינה לתו

                אף פעם לא שוכח עד כמה מאוהב,

                בין שיר לשיר,

                בין מציאות לבין חלום,

                איתה תמיד, כאילו רק התחיל היום.

(C) Copyright 2001 Rahav communication